בעלי חיים באזור

• זבוב החול (שהוא, למעשה, יתוש)
  Phlebotomus papatasi
  זבובי החול הבוגרים הם יתושים מעופפים קטנים שעירים ובהירים בעלי רגלים ארוכות שאורכם 1-3 מ"מ. הם ניכרים בכנפיים המורמות בצורת V בשעת מנוחה, ובתעופה בצורת דילוגים ללא זמזום. זבובי החול פעילים בעונה החמה בין הערביים ובשעות החשיכה. רק הנקבות עוקצות.
  ברוב המקרים העקיצות הן קלות, מגרדות למספר שעות ונעלמות בהדרגה. עיקר הסכנה היא עקיצה על ידי זבובוני החול באזורים בהם נושא זבוב החול את טפיל הלישמניה הגורם למחלת הלישמניאזיס בבני אדם,  המכונה גם שושנת יריחו.
  זבובת החול נדבקת בטפיל בעקבות עקיצה של יונק אחר נגוע, בדרך כלל מכרסם.  בני האדם נדבקים באקראי כשהם נעקצים על ידי זבובת חול נגועה.  לא קיימת הדבקה מאדם לאדם.  
  אם זבובת החול העוקצת הייתה נגועה בטפיל הלישמניה תתפתח תגובה עורית תוך 2-4 שבועות מהעקיצה. זהו פצע מוגלתי שנשאר לחודשים רבים ומתרפא עם צלקת. הנגעים העוריים מתפתחים בדך כלל באזורים אשר אינם מכוסים על ידי בגדים.
   
  בישראל קיימים בעיקר שני מיני טפילים של לישמניה, כשבערבה קיים המין  לישמניה מאג'ור. חיות המאגר העיקריות לטפיל זה הם פסמונים, מריונים וגרבילים.
   
  הטפיל גורם להופעה של מחלה עורית המתאפיינת בהופעת נגעים הנראים בתחילה כעקיצת חרק (נגע כדורי אדמדם הבולט מעל פני העור) אשר גדלה באיטיות ובהדרגה במשך מספר שבועות ובהמשך פעמים רבות מתכייבת. הכיבים יכולים להגיע לקוטר של מספר ס"מ והם מתקיימים חודשים ארוכים עד שנה עד שהם מתרפאים תוך הותרת צלקת .
  מי שחלה  - מחוסן בדרך כלל.
   
  כללים למניעת עקיצות זבוב החול:
  העקיצות מתרחשות בשעות אחר הצהרים והערב, בעיקר בין החודשים מאי עד אוקטובר. זבוב החול נמצא סמוך לקרקע, בדרך כלל עד גובה 1 מטר.
  השתמשו בתכשירים דוחי יתושים.
  לבשו בגדים ארוכים בשהייה מחוץ לבית בשעות אחר הצהרים והערב.
  דאגו לתקינות הרשתות בפתחי הבית וסגרו דלתות. 
   
  אבחון
  בכל הופעה של נגע עורי שלא מתרפא תוך מספר שבועות מומלץ לפנות לרופא עור.
  בדיקת המעבדה הנפוצה לאבחון המחלה הינה בדיקה מיקרוסקופית של רקמה שנלקחה על ידי גירוד עדין של נגע חשוד.
   
  טיפול
  בהופעה של נגע בודד באזור גוף חסר חשיבות אסטטית וכאשר קיים זיהוי של הטפיל כלישמניה מאג'ור, ניתן שלא לטפל כלל ולהמתין לחלוף הנגע תוך הצטלקותו.
  בהופעה של נגע באזור חשוב מבחינה קוסמטית, כגון  בפנים ובהופעה של מספר רב של נגעים מומלץ לטפל.
   
  קיימים מגוון טיפולים אפשריים.
  
  טיפולים מקומיים
  Leshcutan ointment-    מדובר במשחה המכילה אנטיביוטיקה בשם Paramomycin. משחה זו פותחה בארץ והיא יעילה בעיקר במחלה הנגרמת על ידי לישמניה מאג'ור. משך הטיפול הינו 10 ימים. בחלק מהמטופלים המשחה גורמת לאודם, גרד ונפיחות, תופעות אשר למעשה מעידות על הצלחת הטיפול.
  צריבת הנגעים על ידי שימוש בחנקן נוזלי. טיפול זה כואב ולא מתאים לילדים. במטופלים כהי עור הטיפול עלול להותיר כתמי צבע על פני העור.
          
  זריקות תוך נגעיות של Pentostam (Sodium stibogluconate)- חומר זה פוגע בטפילים ומביא למותם. הטיפול ניתן פעם בשבוע עד ריפוי הנגע – בדרך כלל נדרשים  5-10 טיפולים
     
  טיפול פוטודינמי (PDT) - טיפול חדשני המבוצע על ידי מריחת משחה על פני הנגע, המגבירה רגישות לאור ואחר כך הארת האזור על ידי מנורה המפיקה אור באורך גל מתאים. היעילות של טיפול פוטודינמי בריפוי של לישמניאזיס עורית הודגמה לראשונה על ידי רופאים ישראלים במרכז הרפואי הדסה עין כרם לפני כ-10 שנים. הטיפול מצוי כיום בשימוש ברחבי העולם. הטיפול יעיל בעיקר ב-לישמניה מאג'ור ואינו מלווה באי-נוחות. הטיפול אינו מכוסה מבחינה תקציבית על ידי קופות החולים.
  
  טיפולים מערכתיים
  טיפולים מערכתיים מתבצעים כאשר קיימים מספר רב של נגעים המקשים על מתן טיפול מקומי, ו/או לאחר כשלון של טיפול מקומי. קיימים שני טיפולים עיקריים:
  טיפול תוך ורידי ב- Pentostam- נדרש טיפול ארוך  הנמשך כ- 20-30 ימי טיפול תוך ניטור של הופעת תופעות לוואי אפשריות (הפרעה בתפקודי כבד ולבלב, הפרעות הולכה לבביות).
  טיפול תוך ורידי ב- Ambisome (liposomal amphotheracineB)- טיפול זה קצר מהטיפול ב-Pentostam^R (נמשך ששה ימים) אך יקר יותר וגם הוא מחייב ניטור של תופעות לוואי אפשריות (פגיעה בתפקודי כליות, תגובות של רגישות יתר).
   
• 
  שחאורית
  Adesmia
  כנפי החפייה התחברו זו לזו וכנפי התעופה התנוונו. בין כנפי החפייה שהתחברו ובין הגוף יש חלל מלא אוויר, המבודד את הגוף מהחום ומאפשר לשחאורית פעילות יומית בחום מתון . ככל שהיא צמאה יותר, גופה מצטמק, המרווח בינו ובין כנפי החפייה גדל והבידוד גדל. בנוסף לכך היא יכולה לשתות נוזלים רבים בלא להיפגע. הודות לכך ולרגליה הארוכות המרחיקות אותה מהאדמה החמה היא יכולה להיות פעילה ביום  במדבר. 

קצת סדר בנושא עקרבים, עכשובים (עקרבותים - שם ישן, כבר לא בתוקף), עכבישים.
 
מערכה: פרוקי רגלים
מחלקה: עכבישנים
סדרות: עקרבאים, עכבישאים,  עכשובאים (בעבר נקראו עקרבותים) ועוד.
 
לפרוקי הרגליים שלד חיצוני נוקשה, גוף הנחלק לפרקים המקובצים בחטיבות מוגדרות ותהליך גדילה הכרוך בהתנשלות. להבדיל מחרקים ופרוקי רגליים אחרים, לכל מחלקת העכבישנים ארבעה זוגות של גפי הליכה (לחרקים שלושה זוגות), שתי חטיבות גוף ברורות (ראש-חזה ובטן) והם חסרים מחושים וכנפיים.
 
עקרבאים נבדלים משאר העכבישנים ב"זנב" בעל חמישה פרקים, הנושא בקצהו בלוטת ארס ועוקץ. ה"זנב" הוא למעשה המשך של הבטן. הוא משמש כזרוע ארוכה הנושאת את העוקץ ומאפשרת לתמרן אותו בהתאם לצורך וגם כאמצעי להנעת עפר בבניית מחסה, "יד" נוספת להרחקת מטרדים ובמינים מסוימים, משמש גם להפקת קולות.
 
לעכשובים (עקרבותים) אין "זנב" ולכן קל להבדיל בינם ובין העקרבים. אם יש "זנב", זה עקרב.

​----------------------------------------------------------------------------------------------------------

בישראל רק שני מינים נחשבים כמסוכנים לאדם: אלמנה שחורה וארסן (ששן) חום.
תמותה מנשיכת המינים הללו נדירה מאוד ועלולה להיגרם - לאחר ימים - מחוסר טיפול, סיבוכי משנה, רגישות נדירה או לאחר פגיעה בפעוטות או קשישים בעלי מערכת חיסונית לקויה.
ובכל זאת, יכולה הנשיכה, במקרים חריגים, להסתיים בנזק משמעותי לרקמות או לגרום לסיבוכים אחרים שידרשו זמן החלמה ממושך וסבל לא קטן.
אלמנה שחורה וארסן חום אינם נחשבים למינים תוקפניים. כברירת מחדל הם יעדיפו לסגת במהירות ולנתק מגע. אך כיוון שהם חובבים פינות אפלות שלא תמיד מאפשרות מרווח המאפשר בריחה, הם עשויים לתקוף כאמצעי הגנה.

אפשר להסתכל על שני המינים מקרוב מאוד מבלי חשש, כל עוד לא שולחים אצבעות כדי למשש, או לתפוש.
 
מניעה: הקפדה על ידיים מוגנות בכפפות בעת ניקוי אתרים או פינוי פסולת. עכבישים עשויים גם להיכנס לבגדים בזמן הייבוש על חבל כביסה או במהלך אכסון ממושך בארון. ניעור חזק של הבגד יכול לפתור את הבעיה בקלות.
 
בכל מקרה של חשד לנשיכה מעכביש החשוד כמשתייך לאחד המינים המסוכנים חשוב להגיע עם העכביש (רצוי שמור באלכוהול 70%) למרכז הרפואי הקרוב ולדווח על נסיבות המקרה. אבחון מהיר של מהות הפגיעה יכול לחסוך הרבה לחץ ופחד ולצמצם נזקים.
אם חדר המיון אינו מבין בבעלי חיים ארסיים ובטיפול, להפנותם למרכז הטיפול בבע"ח ארסיים  בבי"ח רמב"ם.

 

• 
  אלמנה שחורה
  Latrodectus tredecimguttatus
  הסוג אלמנה כולל בישראל 6 מינים אבל רק אלמנה שחורה נחשבת מסוכנת. 
  הבטן כדורית,  גודלה עד גודל של גולת משחק, הצבע שחור. קורי הציד מתנוצצים בשמש ומתוחים במקביל לקרקע, כמה ס"מ מעל הקרקע. הזכר קטן מאוד ולכן קורה שהנקבה טורפת גם אותו ו"מתאלמנת".
  אינה נוטה לחדור לבתים אך עשויה להגיע לחצרות, מחסנים וכדומה. כמקום מסתור היא מעדיפה אתרים חשוכים או מוצלים רוב היום מתחת לאבנים, גרוטאות, מתקנים שונים וכד'.
  הנקבה גדולה פי כמה מהזכר והיא הנחשבת מסוכנת.
  נשיכת האלמנה אינה מכאיבה ולעתים אינה מורגשת כלל. התגובה לנשיכה מתפתחת בתוך דקות, אולם עשויה להתעכב מספר שעות. התגובה מסתמנת בכאב ובצריבה באזור הנשיכה, המתפשטים בליווי אודם לאורך דרכי הלימפה. עם התפשטות הארס חש הנפגע הרגשה כללית רעה, אי-שקט, כאבי בטן עזים וקוצר נשימה. בהמשך יעלה לחץ הדם וחום הגוף, תהיה הזעה מרובה ויתרבו התאים הלבנים בדם. שלב הפגיעה הקשה נמשך שלושה-ארבעה ימים, אך תסמיני חולשה כללית נמשכים לעתים חודשים מספר.
  
  הטיפול בנשיכת אלמנה שחורה כולל טיפול תומך לפי התסמינים, ובמקרי הרעלה משמעותית - מתן נסיוב לתגבור המערכת החיסונית.
  
  
   
• ארסן (ששן חום)
  Loxosceles rufescens
  אורכו כ-8 מ"מ  וצבעו בין צהבהב לחום או אפור. הרגליים דקות ושריריות.. שש עיניו מסודרות בשלשה זוגות
  
  פעיל לילה ועשוי לשוטט במרחב הקרוב למטווה בחיפוש אחר מזון. הזכר והנקבה דומים בגודל. שני הזוויגים נחשבים מסוכנים. מפגשים עם המין הזה מתרחשים בדרך כלל בשעות בוקר מוקדמות לפני שהעכביש חזר למחסה שלו, כאשר פרט לא מצליח לחזור למחסה הקבוע ומוצא מחסה זמני בנעל או בגד מונח או כששולחים יד חשופה לתוך מקום המשמש מחסה לעכביש.
  
  הנשיכה עצמה לרוב אינה מורגשת והשפעתה ניכרת רק לאחר כמה שעות. הפגיעה מקומית, על-פי רוב קלה, לעתים מתפתח פצע נמק קשה. לעתים נדירות מתפתחת תגובה מערכתית קשה שעיקרה הפרעה בתפקודי קרישה. פעילות רעלנית זו מיוחסת למרכיב אנזימי עשיר שמכיל ארס העכביש וזיהום בקטריאלי נילווה.
  הטיפול בנשיכת ארסן חום ניתן לפי מידת הפגיעה - טיפול מקומי בעת הצורך וטיפול תומך כאשר יש מעורבות מערכתית.
   

קצת סדר בנושא עקרבים, עכשובים (עקרבותים - שם ישן, כבר לא בתוקף), עכבישים.
 
מערכה: פרוקי רגלים
מחלקה: עכבישנים
סדרות: עקרבאים, עכבישאים,  עכשובאים (בעבר נקראו עקרבותים) ועוד.
 
לפרוקי הרגליים שלד חיצוני נוקשה, גוף הנחלק לפרקים המקובצים בחטיבות מוגדרות ותהליך גדילה הכרוך בהתנשלות. להבדיל מחרקים ופרוקי רגליים אחרים, לכל מחלקת העכבישנים ארבעה זוגות של גפי הליכה (לחרקים שלושה זוגות), שתי חטיבות גוף ברורות (ראש-חזה ובטן) והם חסרים מחושים וכנפיים.
 
עקרבאים נבדלים משאר העכבישנים ב"זנב" בעל חמישה פרקים, הנושא בקצהו בלוטת ארס ועוקץ. ה"זנב" הוא למעשה המשך של הבטן. הוא משמש כזרוע ארוכה הנושאת את העוקץ ומאפשרת לתמרן אותו בהתאם לצורך וגם כאמצעי להנעת עפר בבניית מחסה, "יד" נוספת להרחקת מטרדים ובמינים מסוימים, משמש גם להפקת קולות.
 
לעכשובים (עקרבותים) אין "זנב" ולכן קל להבדיל בינם ובין העקרבים. אם יש "זנב", זה עקרב.

​----------------------------------------------------------------------------------------------------------

העכשובים הם טורפים הניזונים מפרוקי רגלים, בעיקר חרקים. למרות שהם חסרי ארס הם תוקפים עקרבים, חגבים גדולים ולטאות.
בישראל הם מגיעים עד לאורך של 5-7 ס"מ.
 

• 
  מבעיתן
  Galeodes
  הסוג המצוי ביותר. רובם צהובים ולפעמים עם פס שחור לאורך גופם. שעירים מאוד, בעלי ארבעה זוגות רגלי הליכה וזוג פדיפלפי (רגלי בחנין הנראות כ"ידיים") וכליצרות (לסתות) עצומות. פעילים ביום ובלילה. התנועה המהירה ברגליים מונפות היא מקור שמם. הנשיכה מכאיבה אך הם אינם מסוכנים לאדם וחסרי ארס לחלוטין. 

קצת סדר בנושא עקרבים, עכשובים (עקרבותים - שם ישן, כבר לא בתוקף), עכבישים.
 
מערכה: פרוקי רגלים
מחלקה: עכבישנים
סדרות: עקרבאים, עכבישאים,  עכשובאים (בעבר נקראו עקרבותים) ועוד.
 
לפרוקי הרגליים שלד חיצוני נוקשה, גוף הנחלק לפרקים המקובצים בחטיבות מוגדרות ותהליך גדילה הכרוך בהתנשלות. להבדיל מחרקים ופרוקי רגליים אחרים, לכל מחלקת העכבישנים ארבעה זוגות של גפי הליכה (לחרקים שלושה זוגות), שתי חטיבות גוף ברורות (ראש-חזה ובטן) והם חסרים מחושים וכנפיים.
 
עקרבאים נבדלים משאר העכבישנים ב"זנב" בעל חמישה פרקים, הנושא בקצהו בלוטת ארס ועוקץ. ה"זנב" הוא למעשה המשך של הבטן. הוא משמש כזרוע ארוכה הנושאת את העוקץ ומאפשרת לתמרן אותו בהתאם לצורך וגם כאמצעי להנעת עפר בבניית מחסה, "יד" נוספת להרחקת מטרדים ובמינים מסוימים, משמש גם להפקת קולות.
 
לעכשובים (עקרבותים) אין "זנב" ולכן קל להבדיל בינם ובין העקרבים. אם יש "זנב", זה עקרב.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

ארס העקרבים, כמו ארס הנחשים הוא תערובת חומרים, הפועלים יחד במשולב, תוך פגיעה בכלי הדם, בתאים המרכיבים את הדם, בתאי רקמה חיה, ובמערכת העצבים.
 
סימני העקיצה:
כאבים חזקים במקום, קצב לב מהיר, חוסר שקט, נפיחות ואודם, הזעה והקאות.
 
הטיפול בעקיצת עקרב:
דומה למה שתואר בטיפול בהכשת נחש ועיקרם הזעקת מד"א בטלפון החירום 101. קיבוע האיבר הנגוע והרגעת הנפגע. יש לדאוג לפינוי מהיר לבית החולים.
 
מיותר לציין שהנקודה החשובה היא מניעת העקיצות בימי הקיץ וזאת על ידי התנהגות מתאימה בשדה.
הימנעות מהליכה ברגליים יחפות וגלויות, בדיקת נעליים ובגדים לפני הלבישה בבוקר (בתנאי שדה), ניעור שקי שינה והימנעות מהכנסת ידיים למקומות נסתרים.
 
 

• חד צלע דרומי
  Compsobuthus werneri werneri
  אורכו עד 4 ס"מ, צבעו צהוב.
• 
  נבו יריחו
  Nebo hierichonticus
  הגדול בעקרבי ישראל. אורכו עד 10 ס"מ, צבעו חום עד שחור, הצבתות עבות. העקיצה אינה מכאיבה במיוחד ואינה מסוכנת לאדם. 
• עביד צהוב
  Scorpio-maurus palmatus
  צהוב עד כתום, הגב אפרפר קצות הצבתות בדרך כלל חומות.
   
• 
  עקצן צהוב / עקרב צהוב מצוי
  Leiurus quinquestriatus
  הנפוץ והמסוכן בעקרבי ישראל. אורכו עד 9.5 ס"מ, כפות הידיים והאצבעות דקות. הפרק האחרון של ה"זנב" (לפני שלפוחית הארס) כהה משאר פרקי ה"זנב". עקיצתו מסוכנת ולכן בכל מקרה של עקיצה יש לפנות לרופא ורצוי להביא את העקרב-מת. 
• עקרב ישראלי
  Buthus occitanus Israelis
  אורכו עד 7 ס"מ, הצבע צהוב. אינו מסוכן לאדם. 
• עקרבון מדברי
  Orthochirus scrobiculosus negebensis
  אורכו עד 3.5 ס"מ. הצבע שחור מבריק. אצבעות הידיים ופיסות הרגלים בצבע צהוב בהיר. הזנב עבה. בשעת מנוחה נמצא הזנב משוטח לאורך הגב ולא מגולגל. העקיצה מכאיבה מאוד אך אינה מסוכנת.  
• קטלן דו גוני
  Androctonus bicolor
  אורכו עד 8 ס"מ. צבע הצעירים אפור בהיר, צבע הבוגרים שחרחר עד שחור. אצבעות הידיים חומות, כפות הידיים והאצבעות ארוכות ודקיקות. העקיצה מכאיבה מאוד. 

• רב נדל ארסי
  Scolpendra cingulata
  נשיכה של רבנדל ארסי כואבת ועלולה להיות מלווה בתופעות מקומיות של נפיחות ולעיתים נדירות הקאות ועליה בחום הגוף. בדרך כלל נעלמים הסימפטומים לאחר שעות עד יום-יומיים. פציעת העור עלולה לגרום לזיהום משני הדורש טיפול בהתאם. בישראל לא מוכרים מקרי מוות מנשיכת רבנדל ארסי.

• 
  חרדון צב מצוי
  Uromastix aegyptius
  הגדול בחרדוני ישראל. מגיע עד לאורך של 75 ס"מ ומשקל של 3 ק"ג. צבעו משתנה בהתאם לטמפרטורה: מאפור שחרחר בטמפרטורה נמוכה ועד לצהוב בהיר בטמפרטורה גבוהה.פעיל ביום. נמצא במחילה בלילות, בימים קרים ובשעות החמות של היום. אורך המחילה עד 5 מטר. בשעות הבוקר רובץ ומתחמם ליד המחילה כשצבעו הולך ומתבהר. לאחר שהתחמם יוצא לפעילות. בשעות החום מסתתר במחילה ואז יוצא שוב אחר הצהרים. הצעירים אוכלים חרקים וצמחים, הבוגרים צמחוניים. מוגן על פי החוק. 
• 
  כוח אפור
  Varanus griseus
  הגדול בלטאות ישראל. בדרך כלל מגיע לאורך של 110 ס"מ אך יש גם פרטים באורך של 150 ס"מ ובמשקל 2 ק"ג. שוכן בחולות ובאדמות קלות. פעיל ביום וחובב חום. הצבע משתנה לצורך ויסות החום: אפור צהבהב בקור וצהבהב בהיר בחום. אורך המחילה כמטר וחצי ובה הוא שוהה בלילות ובחורף. הלטאה היחידה בישראל השוקעת בתרדמת חורף ארוכה – עד שישה חודשים. ניזון ממכרסמים, לטאות, ציפורים, צבים ונחשים. בולע את המזון בשלמותו. מוגן על ידי החוק. 

הכשות נחשים הן דבר נדיר ביותר. נחשים אינם תוקפים סתם כך, אלא רק אם הם מרגישים מאוימים. יש להימנע מהכנסת ידיים למקומות צרים וחשוכים או מתחת לאבנים. 
כל הנחשים בישראל מוגנים על פי חוק ואין ללכוד אותם או לפגוע בהם ללא אישור בכתב מרשות הטבע והגנים.
במפגש עם נחש באיזור מגורים יש לקרוא ללוכד נחשים מוסמך.
מוקד טלפוני ליעוץ בהתמודדות עם נחשים 054-4882488. השרות חינם, במחיר שיחת טלפון רגילה.
 
נחש ארסי - לנחשים המכישים יש שיני ארס מיוחדות בלסת העליונה. הן מקופלות בדרך כלל בחלל הפה ונשלפות ומזדקרות רק כשהנחש מתכוון להכיש.  הנחש פוער את פיו ומכה בלסת העליונה בלבד. הארס מוחדר דרך שיני הארס.
נחש תת ארסי או חצי ארסי - בנשיכה תופס הנחש בפיו את הקורבן או את אחד מאיבריו, לוחץ בשתי לסתותיו ומזריק את הארס תוך כדי נשיכה. הנחש צריך להחזיק את טַרְפּוֹ זמן ממושך יחסית כדי להבטיח כניסת הארס פנימה.
 
תמונת המצב לאחר הכשה או נשיכה תלויה בראש ובראשונה בכמות הארס שהוזרק לגוף, גילו של המוכש ומצב בריאותו, התנהגותו של הנפגע והטיפול שקיבל. חשוב לדעת ולזכור כי רק ב-70 עד 75 אחוזים מההכשות מוחדר ארס, אך במקרים בהם כן מוחדר ארס עלולה ההכשה להיות מסוכנת. הצפע, למשל, מחדיר בהכשה ממוצעת כ- 30 מ"ג ארס.
 
פירוט הסימנים המתייחסים להכשת צפע שהיא השכיחה ביותר בארץ.
סימנים מקומיים:.         
1. כאב מקומי חזק.
2. סימני שיניים - שיני הארס.   
3. נפיחות מקומית.
4. שלפוחיות מלאות בנוזל ודם.
 
תופעות כלליות:
מתחילות בדרך כלל כרבע עד חצי שעה לאחר ההכשה. התופעות השכיחות הן חולשה, אי שקט, בחילה, הקאות, דופק מהיר, הזעה. הסימנים הנ"ל דומים עבור כל שבעת הסוגים ממשפחת הצפעוניים.
 
הטיפול בהכשות נחשים:
העזרה הראשונה תינתן לנפגע מיד לאחר ההכשה:
1. יש להזעיק את מד"א בטלפון החירום 101.
2. הרגעת הנפגע:
- הכשת הנחש מלווה בהרגשת פחד רב, הרגעתו חשובה הן מבחינת הטיפול בו והן כדי להקטין את פעילות הארס.
- מנוחה מוחלטת. נקודה זו חשובה ביותר. תנועות מיותרות של המוכש גורמות להחשת מחזור הדם ותורמות במידה רבה לפיזור הארס. יש להשכיב את הנפגע והפינוי יעשה בשכיבה.
-. קיבוע האיבר. חשיבותו מהסיבות האמורות קודם (למנוע פיזור מהיר של הארס)
 
מה לא לעשות
1. אין לבצע חסימה עורקית / ורידית.
2. אין לחתוך ולמצוץ את הארס.
3. אין צורך לחבוש חבישה מלאה (ניתן לשטוף רק את המקום במים פושרים ולכסות בגזה סטרילית).
4. אין לתת לנפגע משקאות חמים או אלכוהוליים.

• 
  אפעה מגוון
  Echis coloratus
  נחש מדברי, קטן עד בינוני. בהשוואה לצפעוניים אחרים גופו דק יחסית. צבעיו נעים בין חום בהיר (ברוב חלקי הארץ) עד אדמדם (פרטים מאזור אילת). ראשו המשולש נבדל בבירור מהגוף. צבע הרקע בגב כהה מצבע הרקע בצידי הגוף. הגב מוכתם בכתמים בהירים. הקשקשים בעלי מראה מחוספס. הלשון ורודה – סימן היכר מובהק לאפעה. בזמן התגוננות הוא מתפתל ומחכך את הקרינים/ רכסים על קשקשי הצד שלו אלה באלה ובכך יוצר קול הדומה לקולות הנשיפה של נחשים אחרים אך אינו כרוך באובדן מים.
  תפוצה בישראל: באזורים מדבריים ומדבריים למחצה. ממרגלות הגלבוע בצפון, דרומה לאורך הבקעה, במדבר יהודה, בנגב ובערבה.
  אורך מקסימלי: עד כ-80 ס"מ.
  סכנה לאדם: נחש ארסי! ההכשה עלולה להיות קטלנית לאדם.
   
• ארבע קו מובהק
  Psammophis schokari
  נחש דקיק וזריז במיוחד. בצפון ובמרכז הדוגמא מאופיינת בפסי אורך מובהקים בצבעי חום כהה עד שחור וחום בהיר. לפעמים אין הפסים נראים כלל. באזור מדבר יהודה עדיין ישנה דוגמא של פסי אורך אך הצבעים בהירים יותר מן הפרטים במרכז. בנגב ובערבה הדרומיים דוגמת הפסים בהירה מאוד או חסרה בצבע חום בהיר. פס חום עובר בצידי הראש ומכיל בתוכו גם את העין.
  תפוצה בישראל: כל הארץ, מן החרמון ועד אילת.
  אורך מקסימלי: עד כ-100 ס"מ.
  פעיל ביום, זריז ביותר. שוכן קרקע, אך מיטיב לטפס על שיחים ועצים. כשהוא מחפש טרף, זוקף לעיתים את פלג גופו הקדמי וצופה לכל עבר.
  סכנה לאדם: תת-ארסי, תגובת האדם לארס מתבטאת לרוב בלא יותר מנפיחות מקומית. הכשה מלאה (הכוללת החדרת ארס לגוף המוכש) הינה נדירה ביותר.
   
• 
  זעמן אוכפים
  Coluber rogersi
  נחש דק. הצבע הכללי בהיר עם כתמים חומים\אפרפרים לאורך רוב הגוף, לקראת החצי האחורי של הגוף הדוגמא הופכת לצבע אחיד.
  תפוצה בישראל: אזורים מדבריים בישראל עד לצפון מדבר יהודה.
  אורך מקסימלי: עד כ-100 ס"מ.
  סכנה לאדם: אין.
• 
  זעמן דק
  Coluber rhodorhachis
  נחש דק וזריז. צבעי הבסיס הם  גוונים שונים של חום, צהוב או אפרפר ועליהם כתמי רוחב וכתמים קטנים יותר בצידי הגוף. הדוגמא הולכת ונעלמת לקראת הזנב והופכת לצבע אחיד.
  תפוצה בישראל: לאורך בקעת הירדן והשומרון, דרך מדבר יהודה והערבה. חודר לעיתים לאזור מישור החוף המזרחי.
  אורך מקסימלי: עד כ-140 ס"מ.
  נחש יומי. אם אינו מצליח לברוח הוא מתגונן בנשיכה.
  סכנה לאדם: אין.
• מטבעון מדברי
  Spalerosophis diadema
  צבע הגוף נע בין חום בהיר לחום אדמדם. לאורך כל הגב כתמים סימטריים, כהים מצבע הרקע. הראש רחב במקצת מן הצוואר.
  תפוצה בישראל: בכל הנגב, מדבר יהודה ובמישור החוף צפונית עד איזור פלמחים.
  אורך מקסימלי: עד כ-140 ס"מ.
  נחש יומי. בעת פחד מתגונן בנשיכות.
  סכנה לאדם: אין.
• 
  עין חתול אדמדם
  Telescoopus dhara
  נחש בצבע חום-אדמדם עד כמעט אדום. הגב מעוטר בפסי רוחב בהירים.
  תפוצה בישראל: אזורים סלעיים במדבר יהודה, בערבה ובנגב.
  אורך מקסימלי: עד כ-130 ס"מ.
  פעיל בלילה, אך נצפה בפעילות יומית.
  סכנה לאדם: תת-ארסי, תגובת האדם לארס מתבטאת לרוב בלא יותר מנפיחות מקומית. הכשה מלאה (הכוללת החדרת ארס לגוף המוכש) הינה נדירה ביותר.
   
• 
  עכן גדול
  Cerastes cerastes
  נחש בהיר, רחב גוף המתקדם בזחילה לוליינית (זחילה הצידה). ראשו משולש ורחב מן הגוף, צבע הרקע העיקרי חום חולי ועל גבו כתמי רוחב בצבע חום. הקשקשים בעלי מראה מחוספס.
  תפוצה בישראל: בערבה, בעיקר בחולות, מאזור חצבה דרומה עד לאילת.
  אורך מקסימלי: עד כ-75 ס"מ.
  לילי.
  סכנה לאדם: נחש ארסי! ההכשה גורמת לדימומים תת-עוריים, נפיחות, כאבים ולבסוף לנמק. ככל הנראה אינו קטלני לאדם.
• 
  פתן שחור
  Walterinnesia aegyptia
  נחש מדברי בצבע שחור אחיד. הראש רחב במקצת מן הצוואר. מין יחיד בישראל ממשפחת הפתניים.
  תפוצה בישראל: מדבר יהודה, בקעת ים המלח, הנגב והערבה.
  אורך מקסימלי: עד כ-120 ס"מ.
  לילי.
  סכנה לאדם: נחש ארסי! הכשתו מסוכנת לאדם אך ככל הנראה ללא סכנת מוות. כיוון שאינו מכיש אלא נושך, אפשר לנתק את המגע איתו בעוד מועד. אל תתפתו לחשוב שזה זעמן שחור הנפוץ בחבל הים-תיכוני עד אזור באר-שבע!!!
• 
  צפעון שחור (שרף עין גדי)
  Atractaspis engaddensis
  נחש שחור, דק ומבריק בעל עיניים שחורות וקטנות
  תפוצה בישראל: בתי גידול מדבריים מהגלבוע בצפון לאורך הבקעה, מדבר יהודה, מרכז הנגב והערבה. נחש תת-קרקעי
  אורך מקסימלי: עד כ-80 ס"מ. גופו דק וקצר בהשוואה לפתן שחור.
  לילי בעיקרו.
  סכנה לאדם: נחש ארסי! יכול להכיש אף כשפיו סגור ע"י "הנפת" הראש לצדדים ודקירה בשן אחת. הכשתו עלולה להיות קטלנית לאדם.
   
• 
  שפיפון
  Pseudocerasted fieldi
  הגוף עבה והראש רחב ומשולש. צבעו חום בהיר, על גבו כתמים מלבניים כהים מן הרקע, ראשו משלוש ומעל עינו בליטות בצורת "קרניים" קטנות.
  תפוצה בישראל: מרכז הנגב והערבה.
  אורך מקסימלי: עד כ-90 ס"מ.
  סכנה לאדם: נחש ארסי! הכשה מלווה בשלל תסמינים, אך כנראה שאינו קטלני לאדם.
• 
  תלום-קשקשים מדברי
  Malpolon moilensis
  נחש מדברי, צבעו לרוב דומה לצבע החול ועל גופו כתמים כהים יותר. זוג כתמים כהים בולטים בצידי הראש. העיניים גדולות במיוחד. עם הופעת אויב מתנהג כמו "קוברה": מרים את פלג גופו הקדמי וזוקפו באוויר תוך מתיחת הצלעות שבאזור הצוואר, כך שהראש נראה גדול מכפי שהוא באמת והכתמים הכהים שבצידי הראש נראים כעיניים. פעיל לרוב ביום.
  תפוצה בישראל: בעיקר בערבה הדרומית, תצפיות בודדות בנגב ובצפון הערבה.
  אורך מקסימלי: עד כ-100 ס"מ.
  סכנה לאדם: תת-ארסי, תגובת האדם לארס מתבטאת לרוב בלא יותר מנפיחות מקומית. הכשה מלאה (הכוללת החדרת ארס לגוף המוכש) הינה נדירה ביותר.

• 
  אוח
  Bubo bubo
  דורס הלילה הגדול ביותר בישראל. תת המין המדברי קטן יותר בהתאם למגמה הכללית הקיימת במין מסוים: העופות הצפוניים גדולים יותר מהדרומיים.  האוח חי בזוגות בטריטוריה. בני הזוג נשארים נאמנים זה לזה כל החיים. פעיל מהשקיעה ועד הזריחה ובתחילת הפעילות מכריז על נחלתו מדי כ-10 שניות.
   
• 
  זנבן
  Turoides squamiceps
  חי בסבכי שיטים ובשיחים לאורך ערוצי ואדיות. הזנבנים חיים בקבוצות. לכל קבוצה טריטוריה של 0.5-3 קמ"ר ובה הרכב של זוויגים וגילים. בקבוצה בה יש רבייה יש מדרג חברתי בין הזכרים ומדרג נפרד בין הנקבות. חברי הקבוצה מסדרים את הנוצות זה לזה ולנים בצמידות על אותו ענף כל לילה. הזכר השליט ישן בצד אחד וזכר מספר שניים בדרך כלל בצד השני. בבוקר רוקדים הזנבנים ריקוד חברתי במשך 5-30 דקות בשורה או בגוש. בעת חיפוש מזון בשטח פתוח עומד לעתים קרובות פרט אחד על המשמר. הזכר השליט שומר זמן רב יותר מאחרים. 
• 
  חנקן גדול
  Lanius excubitor
  ציפור של עצים ושיחים קוצניים ומבודדים. עט על טרפו ממקום תצפיתו, נושא אותו ברגליו למקום האכילה. נוהג גם לשפד את טרפו על קוצי עצים, כפות תמרים וגדרות תיל. לעתים מוצאים מזווה גדוש פריטים שניצודו. בעמק הערבה מקנן בפברואר. מתחיל בבניית הקן השני עוד לפני שהשלים להאכיל את גוזליו מהקן הראשון. הנקבה היא בונת הקן העיקרית והזכר שומר עליה. 
• כוס החרבות
  Athene noctua
  דורס לילה קטן הנראה יותר ביום מדורסי לילה אחרים. נראה לעתים קרובות על סלע או עצם בולט. בזמן חשש הוא קד קידות ומסובב את ראשו תוך השמעת קולות נשיפה ונקישה. פעיל במיוחד בין הערביים ובחשכה. הקול מונוטוני בעל הברה ארוכה והוא חוזר ונשנה מדי שניות אחדות בתדירות קבועה ובעיקר בסוף החורף ובאביב.
   
• 
  נשר
  Gyps fulvus
  מזדמן לשמי הערבה מדי פעם.
  אחד הדורסים הגדולים. ניזון רק מפגרים ומבנה גופו מותאם לכך היטב. מקורו גדול וחזק, ראשו וצווארו קרחים מנוצות ומכוסים רק בפלומה קצרה כך ששאריות דם ובשר אינן נדבקות אליהם. כשהוא מוצא פגר הוא עשוי לאכול ממנו הרבה בפעם אחת ולכן הזפק גדול ויכול לגדול עוד יותר. הקיבה מפרישה מיצי עיכול רבים המנטרלים את הרעל המתפתח בבשר נרקב. הוא עשוי גם לצום מספר ימים. דוגר ולן במושבות על מצוקים גבוהים. רבים מבלבלים בין נשר לעיט. 
• סלעית לבנת כנף
  Oenanthe lugens
  בזמן התעופה מתגלה כתם לבן במרכז הכנף ומכאן שמה. ניזונה בעיקר מחרקים וחיה בזוגות בטריטוריות. לקראת האביב עומד הזכר בנקודת תצפית ושר את שירתו המסתלסלת. 
• סלעית שחורת בטן
  Oenanthe leucopyga
  אצל הצעירים הגוף שחור והזנב לבן ברובו. לבוגרים גם כיפה ועורף לבנים. כאשר יש נחש, הסלעיות מרפרפות מעליו ומשמיעות קולות חזקים וכך מאפשרות את איתורו. יש הבדלים בשירתם של פרטים שונים וחלקם אף מחקים קולות. 
• עורב חום עורף
  Corvus ruficollis
  שחור כולו למעט עורף חום הנראה כזה רק בתאורה מתאימה. אוכל כל כולל פגרים ואינו נרתע מהנשר המתחרה בו. 
• 
  עפרוני מדבר
  Ammomanes deserti
  למרות שיש לו צבעי הסוואה אין הוא מסתמך עליהם. בשעת סכנה אינו קופא על מקומו או נצמד לקרקע, אלא מתרחק בריצה או במעוף. חי לרוב בזוגות ולעתים רחוקות בקבוצות קטנות. לקראת תחילת הקינון בפברואר מכריז הזכר על בעלותו על הטריטוריה על ידי מעוף גלי ושירה מלודית. על שפת הקן זר של אבנים קטנות ושטוחות שתכליתו אינה ברורה.  
• קורא
  Ammoperdix heyi
  נקרא כך כי הוא מרבה לקרוא בקולו שוב ושוב ונשמע לרוב עוד לפני שהוא נראה. קטן מהחוגלה. לנקבה צבעי הסוואה ואילו לזכר פסים שחורים וערמוניים על רקע לבן בצדי הבטן וכתם לבן מאחורי העין. הצעירים נראים כנקבות. 
• רחם
  Neophron percnopterus
  הקטן מבין אוכלי הפגרים. מקורו מותאם לחיטוט בין העצמות וגירוד שיירי הבשר שהותירו אוכלי הפגרים הגדולים ממנו. אוכל גם אשפה ובעלי חיים איטיים. משתמש באבנים כבמכשיר: לוקח במקור אבן ומטיל אותה על ביצה כדי לפצח אותה.
   
• 
  שחור זנב
  Cercomela melanura
  בישראל נמצא בעיקר בנאות מדבר וערוצי נחלים בהם עצי שיטה רבים ולפעמים גם במדרונות סלעיים. טריטוריאלי כל השנה. עומד מדי פעם בנקודות תצפית בולטות, שומט את כנפיו ופורש את זנבו, כנראה כדי להרתיע פולשים. 
   
• 
  שרקרק גמדי
  Meropa orientalis
  בישראל מוגבל לעמק הערבה. חי לרוב בזוגות ולעיתים בלהקות קטנות. מקנן במאי-יוני, כל זוג בתחומו. חופר את מחילותיו בגבעות חול, באדמות לס ובגדות נחלים. ישן לרוב בקן גם שלא בתקופת הקינון. 

• 
  זאב
  Canis lupus
  הגדול מבני משפחת הכלביים בישראל. פעיל בעיקר בלילה. הסולם החברתי נשמר בלהקה תוך ביצוע קרבות טקסיים המסתיימים בדרך כלל ללא פציעה ומשמשים לביסוס ההיררכיה. פרטים שלא משתלבים בלהקה חיים כבודדים ויכולים אף להקים להקה חדשה. לזאבים תקשורת הדדית מפותחת מאוד. בלהקה נקבה דומיננטית השולטת בשאר הנקבות וזכר דומיננטי השולט בזכרים. רק הנקבה הדומיננטית מתייחמת. חברי הלהקה האחרים עוזרים להאכיל את הגורים. בישראל רואים בדרך כלל בודדים, זוגות ומשפחות של מספר פרטים. 
• 
  חתול בר
  Felis silvestris tristrami
  דומה בגודלו לחתול בית בינוני. ניזון בעיקר ממכרסמים וגם מגורי ארנבות, ציפורים, זוחלים וחרקים. פעיל בלילה. הזכר מגן על תחום המחיה ומסמן אותה בהתזת שתן על עצים ובהפרשה מבלוטות של כפות הרגליים הקדמיות על ידי שריטת עצים. 
• 
  יעל נובי
  Capra nubiana
  חי בנוף של צוקים וסלעים ומבנה גופו מותאם לטיפוס. יכול לנוע על פני קיר סלע תלול. קרני הזכרים גדולות ועל צידן הקדמי בלוטות גדולות. כשהזכרים נלחמים זה בזה נאחזות קרניהם בבליטות. קרני הנקבות קצרות אך משמשות להן כנשק הגנה כנגד טורפים קטנים. חיים לרוב בעדרים ובכל עדר היררכיה ברורה על פיה צועדים הפרטים. 
• 
  פסמון המדבר
  Psammomys obesus
  מכרסם הפעיל ביום ובעמק הערבה גם בלילות, כנראה עקב הטמפרטורה הגבוהה. ניזון מצמחי מלחה ובעיקר מהמלוח תחתיו הוא גם חופר את מחילתו, מצמחים ממשפחת הסלקיים ועוד. משמש כנשא לטפיל הלשמניה ("שושנת יריחו"). הטפיל מועבר מהפסמון על ידי זבוב החול,
• פרא
  Equus hemionus
  הפרא הסורי, תת-המין שהתקיים בעבר באזור המדברי נכחד בישראל וכנראה גם בעולם.
  במבצע של רשות הטבע והגנים הוקם בערבה גרעין רבייה של פראים שהובאו ממדינות זרות. התהליך זכה להצלחה והפראים חיים היום בטבע. 
• 
  צבוע מפוספס
  Hyaena hyaena syriaca
  ניזון מפגרים ואוכל גם את עצמותיהם, טורף בעלי חיים קטנים וחולים ואוכל גם ירקות ופירות. ניזון גם משיירי מזון במזבלות. גלליו יבשים וקשים וצבעם לבן מהעצמות שנעכלו. תחום המחיה משתנה ובאזורים מדבריים יכול צבוע ללכת עשרות ק"מ בלילה אחד כשהתנועה בשבילים קבועים. נוטים לייחס לו תכונות כמו לכלוך וצחנה, כנראה בגלל שהוא אוכל פגרים, אך ריחו חריף פחות משל הכלב ופרוותו נקייה. 
• 
  צבי
  Gazella
  חוש הראייה מפותח ביותר והוא המנחה את הצבאים. חוש הריח מסייע בזיהוי צמחי מזון, באיתור תחומי מחיה שהזכרים מסמנים בערמות גללים ובשתן. שיטת סימן נוספת נעשית על ידי חיכוך בסיסי הקרניים בענפים כשבלוטות שעל המצח מפרישות חומר סימון. בלוטות נוספות על הגוף מעבירות מידע בין הפרטים.
  הצבאים חיים בעדרים של זכרים, של צעירים מגיל שנה עד שנתיים ושל נקבות עם צעירים עד גיל חצי שנה. באזורים בהם הצפיפות נמוכה הם חיים בזוגות, משפחות ובודדים. לזכרים הבוגרים טריטוריות אותן הן מסמנים בתחנות ריח בהן הם  מטילים גללים ושתן מספר פעמים ביום. צבי הערבה ניזון בעיקר מעלים ופירות של שיטים וכן מצמחים נוספים. את עלי השיטה הוא אוכל כשהוא עומד על רגליו האחוריות והקדמיות מקופלות באוויר או נשענות על העץ. נמצא בעיקר בערוצי נחלים ובמישורים בהם יש יותר מזון חד שנתי. 
• 
  קרקל (חתול המדבר)
  Caracal caracal schmitzi
  חתול גדול. יש חפיפה בתחומי המחיה של הנקבות ובין הנקבות לזכרים אך לא בין הזכרים הבוגרים. יחידאי גם בעונת הרבייה. ניזון ממכרסמים, ארנבות, קיפודים וצבאים ואף ציפורים וזוחלים.  
• 
  ראם ערבי
  Oryx leucoryx
  בעבר היה נפוץ אך נכחד עקב ציד. בשנות התשעים הושב לערבה והיום מתרבה היטב בטבע.
• 
  שועל
  Vulpes
  שועל מצוי - Vulpes vulpes , שועל חולות -  Vulpes rueppelli,  שועל צוקים - Vulpes cana,
  נבדל מהתן בגופו העדין, באוזניו הארוכות ובזנבו הארוך המגיע עד לאדמה. אוכל כל ופעיל בעיקר בלילה.
• 
  שפן הסלעים
  Procavia capensis syriaca
  ניזון מצמחים ובהם כאלה הרעילים לבעלי חיים אחרים ולפעמים מחרקים ולטאות. מטפס על עצים לצורך איסוף מזון. פעיל בעיקר ביום, בשעות שאינן קרות או חמות. חי באזורי מצוקים במחילות סלע טבעיות. בעל חיים חברתי החי בעדרים המורכבים ממספר משפחות ומגיעים עד למאה פרטים. בכל משפחה זכר בוגר, כמה זכרים צעירים ממנו וכן נקבות וגורים. כאשר העדר רועה יש פרטים המשמשים כשומרים מפני טורפים ומזהירים את האחרים בעת הצורך. 
   
• 
  תן
  Canis aureus syriacus -
  בעמק הערבה קטן מהתן הצפוני וקשור לנאות מדבר. אוכל כל. פעיל בעיקר בלילה. בעונת הרבייה חי בזוגות ובשאר השנה במשפחות. מסמן את תחום מחייתו בשתן כמו הכלב. צעירים וצעירות שעדיין אין להם בני זוג רשאים לנוע בכל התחומים. מערכת התקשורת של התן מפותחת כמו של הזאב אך שונה ממנה. הזוגיות נמשכת שנים רבות, אולי אף לכל החיים וזכר שבזוגיות אינו מזדווג עם נקבה אחרת. יללת התן היא גורם מזרז לפעילות חברתית: לחיזור, לקרב ולעימות בין פרטים בעלי מעמד חברתי שונה. 

• 
  אלף
  אלף
• 
  חד קרן
• 
  פגסוס
• 
  פיה